
לפעמים חלומות מתגשמים… (או השלום ושיברו).
לפני כשבוע הרשתי לעצמי לחלום אותי ילדה צעירה, ילדה בת 9 או 10, הולכת על שביל הכניסה הארוך לביתה ולצידה
בית / סיפורים ומסרים
מאז השהיה הראשונה בחדר האטום במלחמת המפרץ, אני כותבת מחשבות, רגשות, חוויות, חלומות ורעיונות.
פה באתר אני מפרסמת את הכתבים הנבחרים, אלו שיצרו הכי הרבה עניין והשפעה בפייסבוק.
מוזמנים לעיין ולבחור לקרוא את מה שמעניין אתכן כרגע.

לפני כשבוע הרשתי לעצמי לחלום אותי ילדה צעירה, ילדה בת 9 או 10, הולכת על שביל הכניסה הארוך לביתה ולצידה

מאז ה 7/10 אני כיתת כוננות. אני כיתת כוננות של עצמי, של הבנות שלנו, של הבית, של המשפחה. אני כיתת

הטקסט כתוב בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים ** ההמלצות בפוסט אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי או טיפול הנדרש במידת

השבוע חזרתי מניחום אבלים של קולגה לעבודה שנעדרה מאז ה 7/10 ולפני כשבוע פורסם כי היא נרצחה וגופתה נחטפה לעזה,

יש משהו בקבוצה שמתכנסת יחד למטרה אחת ויותר שפותח לי את הלב, מרחב של למידה שמאפשר גם שיתוף אותנטי ללא

זה התחיל ב 06:30 בבוקר עם רעשי מלחמה חזקים, כאלה שהתעוררתי מהם וחשבתי לרגע אולי הם רעשים של סופת רעמים.

הטקסט כתוב בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים **הזכויות אינן שמורות רק לי, אלא נכתבו בהשראת חוכמות מגוונות ממורים רבים

חושבת על הילדים ובני הנוער שמעבירים את הקיץ בבדידות, סגורים בחדרם ולא יוצאים ממנו כי אין לאן ולמי לצאת, עם

החלטתי הבוקר לעמוד במקום שבו אני מעמידה את משתתפות סדנאות הכתיבה בהנחייתי- ולכתוב את סיפור ההשראה שלי והנה אני, אלופת